{"הממ, נראה שהאנשים החכמים ב-Crazy Apple Rumors הוציאו את ה",". אמנם אני מנסה למצוא דרך לקבל החזר על ארבע ארוחות ערב שנאכלו ביום שלישי שעבר, אבל אולי אציין עוד נושא או שניים צץ במהלך המעבר המוצלח כעת מה-iMac הישן של אמי לדגם הפאנל השטוח החדש שלה (ומחיבור איטי בחיוג לכבל מוֹדֶם).
ה-iMac החדש יושב על השולחן בצד המרוחק של חדר השינה של אמא. בזמן שהעניקה לה את ה-lowdown ב-Mac וב-OS X, היא שאלה איך לכבות.
"אל תדאג לגבי סגירה. פשוט תרדמי אותו. זה יתעורר לחיים הרבה יותר מהר מאשר אם היית מפעיל אותו אחרי שהוא ייסגר".
הבוקר הייתה לה שאלה נוספת:
"איך מכבים את האור המעצבן הזה?"
"הא?"
"זה שדופק כל הלילה ושומר אותך ער."
"אההה, אה, אין הגדרה לעשות את זה."
"אז הנה משהו שאתה יכול להעביר לקוראים שלך: פתקיות. הייתי צריך לקלף בערך חמישה מהם כדי להפוך את הפעימה נסבלת. אולי תוכל למצוא היום סרט שחור כדי באמת לטפל בבעיה".
תחשוב שזה עבר, אמא.
הנושא השני שכדאי להעלות הוא שיש טריק להשתמש במודמי כבלים מסוימים (זה כאן, למשל) עם מחשב אחר.
בעוד שמודם הכבלים עובד מצוין עם ה-iMac של אמא, הוא לא סיפק את הסחורה כשחיברתי אותו ל-PowerBook שלי - לא, אפילו לא כשחידשתי את חוזה החכירה של DHCP בהעדפת מערכת הרשת שלי. הנה הסקופ:
מודם הכבלים נדלק על כתובת ה-MAC (בקרת גישה למדיה) של ה-iMac - המספר הסידורי הייחודי המזהה של כרטיס ה-Ethernet במחשב. כאשר חיברתי את המודם ל-PowerBook שלי, הוא סירב לשחרר את הכתובת הזו ולכן לא זיהה את המחשב שלי. כדי לאלץ אותו לעבוד עם המחשב הנייד שלי נאלצתי לאפס את המודם על ידי משיכה קצרה של כבל החשמל שלו (אין מתג הפעלה/כיבוי) ואז לחבר אותו ל-PowerBook. לאחר איפוס, המודם שלף את כתובת ה-MAC מה-PowerBook וביצע כצפוי. “}